מגזין- המנפנף הרשמי בשרב פברואר

19 בפברואר, 2010

החורף הוא כנראה התקופה הפורה ביותר למגזינים, כי הם יורדים עלינו כגשם של צבעוניות, כרומו ועניין.

Ms.Useהגליון הראשון והמגרה (גם אינטלקטואלית) של כתב העת המוקדש לאמנות ומיניות יצא לאוויר העולם. מחול, כתב עת חדש לאמנות שנוצר ונכתב על ידי אמנים במחיר השפוי מאד של 12 ₪, נכרך בפעם הראשונה ומנסה להכניס רוח חיים חדשה בעולם האמנות. אלת המסטיק, כתב העת החיפאי לאמנות ממשיך להדפיס ולעסוק בשירה, פרוזה אמנות ומקומיות בגיליון שני. פיקניק המהוקצע הוציא (כבר בסתיו) גיליון ביאנלה המוקדש לאמנות ישראלית . ואנגלמאיר סאטירי, משעשע ובוטה מתמיד ממשיך בסירופ 4 "מדריך פסיכואקטיבי לקורא האלטרנטיבי".

קריאה מענגת.

cover-msuse-issue-1

אלת המסטיק 2

machol-cover1

picnic-4_cover

שמשון קורא

30 במאי, 2009

 

אחים שלי, אחים שלי ונשותיהם, קוראים יקרים.

אח שלכם, שמשון הקורא, שזה אני, קיבל מה זה אחלה פידבקים על הטור הקודם, שהבנתי ששירה זה בשבילי. כי שירה, אתם יודעים, זה כדורגל.

 

אז שמשון החליט, ושמשון זה אני, אז אם הוא החליט - מה אני אגיד, ללכת לראות איפה המשוררים ממלאים טוטו, כי הטוטו מקדם את הספורט בישראל. אז אמרו לי, שמשון, אז אמרתי, מה, אז אמרו לי, תשמע, המשוררים לא יושבים בתחנות ספורטוטו, הם יושבים בבתי-קפה. וזה מאוד הסתדר לי, כי קפה הולך טוב עם כדורגל. עכשיו, תבינו, חלק מהמיצוב העממי של הדמות הבדויה שלי מסתמך על עניינים עדתיים, כלומר שמשון הקורא הוא אחד שיכול לשלוף על כל נושא פתגם ערבי, או לפחות מזרחי. אז כששמעתי שמדובר על בית-קפה, עלה במוחי הפתגם הבא:

"הקפה הראשון לאורח, השני לכיף, והשלישי לחרב". בערבית זה אשכרה מתחרז, אבל זה מתאים גם לכדורגל, כי יש קבוצה אורחת שמביאה תלבושות באוטובוס, ואז אם בטעות יוצא אותו הצבע המקומיים צריכים להחליף בגדים. אחרי זה מתחיל המשחק ויעני יש את הפליימייקרים, יעני עושי משחק, שרואים עליהם את החדווה, יעני הכיף, ואז בסוף יש את שחקני הנשמה, שהם באים למלחמה.

 

בקיצור, חיפשתי בית-קפה עם שם כמו "מפגש פלה", "המקום של בניון", "אצל בנאדו", ובסוף מצאתי מקום כזה, "הנסיך הקטן". אני הייתי קורא לו "הילד", אבל יאללה, מדובר בהבטחה, מישהו שבטוח יזכה לקריירה באירופה, או בספרד, או בהולנד במועדון כמו איאקס או דה חראפשחאפ.

 

איך שנכנסתי אני שומע שיחה בין שני אנשים, אחד מהם, גבוה, אמר "שיכתוב את הדברים האלה, אין לי בעיה עם זה, אבל למה לקרוא לזה שירה? שיקרא לזה כדורגל, אבל שירה זה לא".

לא יכולתי שלא להתערב. "אבל שירה וכדורגל זה אותו דבר".

הבחור הסתכל עליי, הרים את משקפיו שהיו קצת שמוטות, ואמר משהו בשפה שלא בדיוק הבנתי. נראה לי סינן קללה, אבל תכל'ס הוא לא סינן שום דבר וקילל את האם אמא של משהו. ידעתי, הוא משורר. וגם כדורגלן. הייתי אומר שהוא דיבר אליי בטון דידקטי, אילו רק הכרתי את המילה "דידקטי". פניתי אליו:

"אהלן גבר. איך קוראים לך?"

"היה עליך לדעת בהיכנסך למקום, בדורכך על מפתן ספו של "הנסיך", שיהודה ויזן הוא שמי".

"אתה משחק כדורגל?"

"משורר הנני! אבל שיחקתי כדורסל פעם, מולי אפשטיין היה המעסה שלי. אפשר לדעת למה אתה מבזבז לי את זמנו היקר של פרופ' גבריאל מוקד?"

"אה, זה אתה, אתה המאמן", הבטתי על השני. "ראיתי פעם "מוקד" בטלוויזיה, היה מפחיד. רציתי להעביר ל"שער ראשון" עם נסים קיוויתי, אבל היה אז רק ערוץ אחד, אז אי אפשר היה להעביר."

שבתי ופניתי ליהודה ויזן.

"תגיד לי, אני מבסטרבות, יעני בסטה של אשכנזים מניאקים על שירה ואמנות וכאלה, אפשר לראיין אותך?"

"תקשיב לי, אתה דמות פיקטיבית! אינך יכול לראייני. בסטרבות? נראה לי שאני מכיר משם מישהי. הם מפרסמים את וולך? את ויזלטיר? את פרופ' גבריאל מוקד?"

"אם אני דמות פיקטיבית, אז הפגישה הזאת לא באמת מתקיימת, ואז אני יכול לראיין אותך בכל מקרה, יא ויזן, ולשים בפיך כל כלמה (יעני מילה בערבית) שתעלה בדעתי".

"תראה, שמשון, אל תהיה כמו הליקון ותשתמש בגימיקים זולים. אם בא לך לעשות ראיון פיקטיבי, אני מציע שתיקח כמה ציטוטים אופיניים לי, ותשלב אותם בראיון בצורה כזאת שתציג אותם ואף אותי באור מגוחך. הולך?"

"הולך, אבל רגע, אתה משורר וכדורסלן. יש גם משוררים כדורגלנים? מישהו בנבחרת? בנבחרת הצעירה?"

"לא הייתי בכלל מעלה על בדל שפתיי את צרוף המילים "נבחרת צעירה". כל הצעירים האלה, ממה שהם כותבים תשעים אחוז זה זבל. תשעים אחוז זה זבל!"

"אבל גם אתה צעיר. אז גם אתה כותב תשעים אחוז זבל?"

"כמובן. תראה, אם כולם כותבים תשעים אחוז זבל, אני לא יכול להיות יוצא-דופן ולהגיד "כיבוש", "ניו-יורק" וכאלה דברים. חלק מהאליטיזם האסתטי מדבר בפירוש על להיות שמרני. גם טי אס אליוט, שפרופ' גבריאל מוקד ואני מאייתים תי אס אליוט, כי אנחנו שמרנים, גם הוא היה שמרן".

"כן, תמיד יש בעיה עם לאיית את השמות של הזרים בכתוביות של הגולים. כמו שלפעמים היו כותבים קווין מקגי ולפעמים קווין מגי, אצלכם בכדורסל. אז אתה אומר שהזרים באים על חשבון הכדורגלנים הישראלים?"

"תראה, אנחנו חייבים להתעלם ממה שקורה בחו"ל ולהתרכז בהמשכיות בארץ. להעריך את דור המודרניזם העילי. אנשים כמו הרץ, ויזלטיר, פרופ' גבריאל מוקד ביצירתו התיכונה, הם כתבו כאן משהו שבנאדם רלטיוויסטי כמוך לעולם לא יוכל להבין, אז חבל שבכלל תנסה. אם הכול מותר, אל תתפלא ששירה הופכת להיות כדורגל."

"אבל שירה היא בדיוק כדורגל. מה שאני מנסה להבין זה, שאם תשעים אחוז ממה שאתה כותב הוא זבל, למה אתה מפרסם?"

"אההיפה! אתם, אתם שם בכתבי-העת שלכם, אתם חייבים להבין שיש מרווח. אי אפשר להגיד שדוסטוייבסקי כותב ועירית לינור כותבת, ושניהם כותבים. חייב להיות מרווח. אי אפשר להגיד שדוד אבידן ורועי צ'יקי ארד כותבים ספרים, ושיהודה ויזן ואמיר אור כותבים ספרים, ואז להסיק בטעות שדוד אבידן ורועי צ'יקי ארד, שהם קבוצת איכות, כותבים אותו דבר כמו שיהודה ויזן ואמיר אור, שהם קבוצה אחרת, כותבים באותו מובן. חייבים להיות ספרים טובים וחייבים להיות ספרים רעים".

"אז אתה כותב את הספרים הרעים?!"

"בדיוק! איך תדע להעריך את האיכות האבסולוטיסטית של "רובים וכרטיסי אשראי" מאת רועי צ'יקי ארד, אם לא תקרא מדי פעם גם ספר שלי או של עודד כרמלי? סתם, סתם. בינוניים, אמצע הדרך. לא מנסים לחדש כלום. כבר זקנים ועייפים עוד לפני שהתחילו את המירוץ במעלה ההר. האליטיזם חייב להישמר, וזה קורה רק מפני שלצדו יש זבל. זבל, זבל, זבל! המון זבל! הכול זבל! תשעים אחוז זבל!"

"אין לך כמה מילים טובות לספר על ספר של עצמך, נניח?"

"זה לא עניין של מילים טובות, זה עניין של או שיש לך את זה או שאין לך את זה, וגם אם יש לך את זה אתה חייב להשקיע בללמוד. אתה חייב להשקיע בתאוריה"

"כן, אתה צודק, כמו בכדורגל, אבל אתה יודע איך אומרים אצלנו, גם אחרי שהצלחת או שרימית בתאוריה, אתה חייב לעבור גם טסט"

"תקשיב לי, לא יודע איך אצלך בשוק אומרים, אבל פרופ' גבריאל מוקד אומר תמיד: "טסט הוא טסט הוא טסט", ועם זה באמת אי-אפשר להתווכח"

"בקיצור, אתה ממליץ על "רובים וכרטיסי אשראי" מאת רועי צ'יקי ארד. אפשר לשאול למה?"

"תראה. אני מודרניסט. מדי פעם, כשפרופ' גבריאל מוקד בשרותים, אני נותן גיחה לפוסטמודרניזם, ושם אתם נמצאים עם הראיונות הפיקטיביים שלכם, אבל גם לי בא, כי אני מבין שחלק מהרעיונות שלי הם קצת מגוחכים. נו, זה חלק מהעניין ומהפוזה. בקיצור, אם לתת לך תשובה בשפה שלך, פשוט תמציא בעצמך משפט שיש בו את המילה "סינגולאריות" או "שריגה". בסדר?"

"בסדר. אני, שמשון הקורא, ראיינתי את יהודה ויזן, שאומר מילים כמו "סינגולאריות" ו-"שריגה". אבל עמוק בפנים, הוא אוהב כדורגל ואת הספר"רובים וכרטיסי אשראי" מאת רועי צ'יקי ארד".

 

סרט רע- ערב סרטים קצרים נסיוניים

14 במאי, 2009

הזמנה לסרט רע

בימים הקרובים יעלו כאן חלק הסרטים מהקרנת סרט רע.

לילה | דנה דובדבן

28.5.09

20:00

מפורנו סוריאליסטי ועד רומנטיקה בסופר פארם.

סרט רע הוא מונח רב משמעויות. אפשר להתייחס אליו כסרט דל תקציב בעל אסתטיקה קולנועית לא מקובלת.  סרט בו התאורה, הצילום והתפאורה לא עומדים בסטנדרט הגימור אותו הציב הקולנוע המערבי המסחרי  .

הביטוי "סרט רע" לא מיוחס רק לקולנוע,  הוא מתאר גם סיטואציה לא טובה, פנטזיה שהופכת לסיוט או הזיית סמים שלילית.

כל הסרטים בערב יהיו רעים, רע  הוא לאו דווקא ההפך ממעניין או מהנה או מקורי, רע הוא פשוט לא ה"טוב" שהתרגלנו אליו.

הסרטים שיוקרנו הם יצירות ישראליות שנעות בין מציאות מקומית לפנטזיה, בין דימוי גוף לחילופי מגדר, בין רומנטיקה לאובססיה. בין היוצרים נמנים יוצרים ותיקים ומוכרים לצד לתלמידי שנה א' בחוג לקולנוע.

הסרטים שיוקרנו:

מחלקת הקוסמטיקה אור דהן 2:45

רומנטיקה בסופר-פארם

לילה- דנה דובדבן  1:53

לא רק לאנשים יש נדודי שינה

עיוורת- חן שיינברג 3:00

על עיוורון חייתי

כלום לא קרה רותי סלע  30:00

לילה הזוי בתל אביב

לשאוב ולאהוב - רועי אברהם  16:00

טראש-פורנו ערפדים (אקספרסיוניזם גרמני)

אוצרת: אסנת סקובלינסקי

הערב ייערך בגדה השמאלית, 28.5.09 בשעה 20:00

קבלת פנים עם DJ פלדי

10 ש"ח כניסה.

.

הניוזלטר יוצא לדרך!

2 במאי, 2009

זהו תוכן נסיון לפוסט ניוזלטר!!!

שמשון קורא

3 באפריל, 2009

מדור ביקורת הספרות של שמשון. והפעם דקה 4.

אני שמשון הקורא. למה שמשון הקורא דווקא? עבדתי פעם במכרה של פוספטים, ואיך קוראים לזה, נתפס לי הכינוי שמשון הכורה. אבל אז באו אליי האשכנזים מבסטרבות ואמרו לי שהם שמעו שאני קורא הרבה, ומהון להון אמרו לי, שמשון, תבחר חוברת ותכתוב ביקורת.

עכשיו אני בנאדם רגיל, עובד קשה כשאני לא מובטל, יש לי אישה מסכנה וקשת-יום. נו, איך לא תהיה מסכנה וקשת-יום אם יש לה 11 ילדים על הראש, ורק היא מטפלת בהם? שלא תבינו לא נכון, אני לא שוביניסט, אבל אתם יודעים, אם הילד יגדל עם אבא בתור אמא, הוא עלול לצאת לא כדורגלן. עזבו לא כדורגלן, יכול לצאת הומוסקסואליסט. עזבו, שיהיה הומוסקסואליסט, הוא עלול לצאת שמאל ציוני.

עכשיו זה לא שתכננו להביא 11 ילדים לעולם. תכננו 10, שיהיה למניין. וכולם יצאו בנים, ואז התחלנו להתבלבל עם השמות, כי בטעות קראנו לשניים מנשה וזה יצר בלבול. אז החלטנו להביא עוד אחד, ולשנות לכולם את השמות שיהיו כמו הכדורגלנים של בית"ר, ואז אין מה להתבלבל.

בקיצור, אמרו לי שיתנו לי כמה ג'ובות אם אני אכתוב על חוברת מהבסטרבות ביקורת. בהתחלה חשבתי לתת לילדים לקרוא, אבל בשביל זה צריך ללמד אותם לקרוא, ואז הם יקראו ויתאמצו ויצטרכו משקפיים ויהפכו לאשכנזים. אז החלטתי ללכת על משהו מהכדורגל, ובחרתי את "דקה 4". יענו, שלוש דקות עברו בגישושים ליד קו מרכז המגרש, האוהדים עוד לא התחממו לקלל את המאמן, ואמא של השופט עוד מחכה בצומת. והנה אנחנו בדקה 4.

כבר הצבע של העטיפה מבלבל. זה ורוד, יעני אם זה כדורגל, זה הפועל. עכשיו הפועל הם כולם אשכנזים, ואנחנו לא ככה - אנחנו אנשים חמים. אז פתחתי את העטיפה ובאמת בפנים מופיע ההרכב. יש שם 14 שמות, אבל רוני הירש, בעז יניב וערן צלגוב הם בסוף, והם העורכים. אין שם יותר מדי כוכבים, אבל אולי יש שחקני נשמה. אז אפשר לומר שהם מעלים הרכב פותח, וכבר בתחילת ההרכב יש הפתעה לא נעימה: מחמוד דרוויש. שוער ערבי.

עכשיו שלא תבינו לא נכון, כמו עבאס סואן ווליד בדיר, אני מאמין שאם גרנט או קשטן או עורכי דקה לוקחים אותו, הוא בוודאי יתרום לנבחרת. אבל אני שואל, האם דרוויש היה בצבא? לא. איפה הוא היה בשנת 48? בגליל, ובמקום להילחם הוא ברח ללבנון. מצד שני, אהוד ברק אמר פעם "ישראל אינה מוכנה עדיין ללמוד דרוויש", ואם יש קונצנזוס בעם ישראל, זה שכולנו שונאים את אהוד ברק. אז תפדל. ואכן דרוויש כותב, כמו ערבי טוב, “טוב/ למות בבית מאשר תחת גלגלי מכונית/ בדרכה לכיכר ריקה!”

ממשיכים בהרכב. יש אחד, רון קורדונסקי, מגן ימני, עם שירים מתוך הקובץ: הנה! (מונחות גופותינו). קצת כסחן הייתי אומר. וככה הוא כותב: “אולי אם אבקש שיפגעו רק בילדים קטנים, או אפילו תינוקות,/ התוצאה תהיה לטובתי בהפרש ניכר, או לפחות לא שלילית". סוף סוף מגן שאינו בונקריסט.

במרכז ההגנה נטעלי בראון, מקרינה שקט על שאר השחקנים: “ורגלי הבטון פורצות מן הגוף / ידי סותמת ביניהן". היא מתארת את מערך ההגנה במהלך בניית חומה, כשהשחקנים מגינים על האשכים. את מערך הבלמים הכוחני משלימה אורית גידלי: “אני מרימה אותך ואתה מביט בי / (מרציפן לומד מן הסוכר כיצד להתקרש)”. הבעיה של הכדורגלנים שלנו היא באמת לא בטכניקה, הם יודעים להעביר לשחקן. הבעיה היא בזה שהם אוכלים יותר מדי, יוצאים למועדונים עד ארבע בבוקר, ואוכלים ממתקים. בתפקיד המגן השמאלי ליאת קפלן, שכנראה נפגעה במהלך תיקול, כי היא כותבת "אני שוכחת יותר ויותר. ישנם אנשים שאיני מזהה ברחוב". קצת מים וזה יעבור, ליאת.
בהחלט, עד עכשיו הייתי מרוצה מהחוברת בהוצאת פרדס, אבל הגנת ברזל זה לא מספיק. צריך קישור יצירתי ובעיקר צריך מוטיבציה. וכאן נכנסת לתמונה אילנה סובל, פוטנציאל למאמן: “בכל דירה יש מטבח. בכל מטבח יש אוכל. מי שרעב רוצה אוכל. מי שרעב ימצא את המטבח". בהחלט קשרית שיכולה לבשל שערים.

לצדה, מעבה את מרכז הקישור, הזר הלטבי קרליס ורדינש, שסובל מעט מקשיי התאקלמות וגם אין לו חברים בארץ. הוא מעיד על עצמו: “הקרניים כבות, הבית נותר באמצע מנהרה של חושך. לך לישון: עליך ללכת הלאה לבדך". קצת אגואיסט, אבל שמשון (שזה אני כשאני פונה לעצמי בגוף שלישי) מאמין שהוא יתרגל לשיטה של המאמנים ויהיה בסדר. לשמאלו אמור לשחק אדי גרלד, אך כבר בפרסום ההרכב מצויין "אדי גרלד (צילומים)“, אז אני מאחל לו רפואה שלמה.

האמריקאית ילידת לונדון מינה לוי משלימה את חוליית הקישור. לוי, בת לחייט, מדגימה יפה איך הכדורגל הציל אותה מהסמים ומחיי העוני: “הזגוגית מקרקשת/ הגשם גולש/ אני והשכנה ודודתה/ דחוקות יחד". זה היה אז, אבל היום, באגף השמאלי, היא מתניעה התקפות וחיה את חיי הזוהר של הכדורגלנים.

ואללה, הקישור אכן יצירתי ומתבסס על זרים. אבל חלוץ נשמה שהוא גם אמן, למשל אייל גולן, היה סוגר הרכב בגלמה. אתם יודעים, חלוץ מטרה קלאסי, שבין התקפה להתקפה יורק ומכניס את היד לבתוכו של המכנסיים ככה, קצת תופס פה ושם. מירון ח. איזקסון הוא חלוץ מטרה קלאסי: “מחטט האיש בגופו/ אולי ימצא מרחקים נוספים,/ רואה חוט ארוך יותר".

את ההרכב משלים הסופרסטאר הפורטוגלי-ארגנטיני ז'ואאו דלגדו, במקור מקבוצת סלה-מנקה, שהוא מהזרים האלה שמבינים איפה הם הגיעו לשחק: “יום אחד האינדיאנים יקומו ויגלו את אמריקה". מה שמשון אומר, הרכב לאליפות, השאלה רק מה המאמנים עושים אתו. וכשיש שלושה מאמנים, זה בטח לא יעבור בלי הדלפות לתשקורת.

רוני הירש מודה: "הזיכרון שלי אינו כמו הזיכרון שלך". ערן צלגוב הוא מאמן מהדור הישן: “כל עוד הדינוזאורים יודעים לאן הם הולכים/ אלך אני עמם/ זה לא שברור לי לאן". ורק בעז יניב מתכנן את חפלת האליפות ואת הבוקר שאחריה: “בבוקר אנשים קמו,/ ועשו את מה שאנשים עושים כשהם קמים,/ המנקות עבדו קשה יותר,/ ואיש לא התלונן על הריח".

בקיצור, "דקה 4” היא אחלה חוברת למי שאוהב כדורגל. אחלה חוברת, וזה מזכיר לי שפעם שמשון, שזה אני, הסתובב בשדרות וראה את עמיר פרץ. אמרתי לו, תגיד, יא עא-מיר, איך אשתך? אז הוא ענה לי: כמו חוברת "דקה 4”' היא אחלה. אז עניתי לו: אחלה מה?

מחמוד דרוויש 7
רון קורדונסקי 5
נטעלי בראון 6
אורית גידלי 5.5
ליאת קפלן 4.5
אילנה סובל 6
קרליס ורדינש 4
אדי גרלד (נפצע) 7
מינה לוי 5
מירון ח' איזקסון 4
סלה-מנקה 7

לרכישת גליון דקה 4

מה חדש

25 במרץ, 2009

זהו האתר החדש של בסטרבות, המקום ביחיד ברשת שמתמקד בספרות עצמאית, קומיקס שירה, כתבי עת אמנות ומוזיקה. את כל הכותרים למטה ניתן לרכוש דרך paypal, האתר האמין והבטיחותי בעולם לרכישה באינטרנט.

האתר הזה הוא בסטה וירטואלית בשוק ספרים אלטרנטיבי, התקלות הן חלק מהעניין, זו גם גרסת בטא.

בסטרבות הוא לא רק המקום לרכוש בו את מיטב היצירה העצמאית אלא גם לקרוא בו על אמנים צעירים, ספרים חדשים, סרטי אימה טראשיים , לשמוע על אירועי התרבות המגניבים ולהסניף חומרים נפיצים.

פוסט ראשון

25 במרץ, 2009

האתר הולך ומתגבש

צוות היוצרים גיא רום ושחר זיו ישובים וגוזרים הטמלים, שזה בערך כמו שיעור יצירה בגן רק קצת יותר מסובך. התוצאה המהממת פרושה לפניכם.

בינתיים אני מבלה בפריז.

למען האמת אני לא סתם מבלה אני מדדה בשדרות רחבות ידיים בין פסטיבל ספרים להוצאות פריזאיות ומקדמת קומיקס ישראלי.

נטלי לוין, מושלת חיפה והצפון, ממלאת את מקומי ונוסעת עם הבסטה הניידת לאירועים בחיפה ובתל אביב. הבסטה לא מפסיקה לעבוד לרגע. לאירועי בסטרבות הקרובים (קישור)

האתר החדש נפלא אך בסטרבות הוא לפני הכל בסטה, שולחן מתקפל וספרים בארגזים בבגז' של מכונית מרופטת. הבסטרבותמוביל.

מחודש אפריל, אז כמעט תמלא שנה לבסטרבות ועבדתכם הנאמנה תחזור לארץ, בסטרבות מתכנן לקרוע את הארץ ואת הרשת.

יהיו המון אירועים בועטים, כתבות קיצוניות, וספרים חדשים. בסטרבות יפתח מחלקת מוזיקה ובעזרתו האדיבה של איתמר מאוגנדה יביא לכם כל שבוע טעימה מוזיקלית מרעננת.

יהיה רוק'נרול, אבל בורוד. (תחשבו על אקדחי המין פוגשים את אדית פיאף)

בסטרבות מגיע לפצ'ה קוצ'ה

13 במרץ, 2009

פ'צה קוצ'ה פירושו ביפנית "בלה בלה", פיטפוטים או רעשי שיחה.
זה השם שניתן לערב אמנויות רב תחומי ומגניב במיוחד שהומצא ביפן ומאז מסתובב בכל העולם בלמעלה מ 170 ערים, מטוקיו ועד סן פרנסיסקו, וגם בתל אביב סיטי, בה הוא מתקיים זו הפעם השישית, תוך קצת פחות משנתיים.
eflyer

לא מדובר בעוד מפגש של עולם האמנות אלא בערב מרתק, אינטנסיבי ומרגש באווירת בילוי אורבנית: אלכוהול, די ג'ייז והחלל הבלתי צפוי – האנגר 11 בת"א - שבימים כתיקונם מארח הופעות ענק.

הבדל נוסף בין אירוע אמנות סטנדרטי והפצ'ה קוצ'ה הוא העדר היררכיה:
ראשי מחלקות לעיצוב ואמנים בעלי שם מציגים לצד סטודנטים או אמנים צעירים וחסרי השכלה סטנדרטים וכולם מצייתים לאותו חוק דרקוני: לכל אחד מוקצבות שש דקות וארבעים שניות – לא פחות ולא יותר.

הפעם משתתפים:
מאמי שימזאקי: מחול + וידאו
הרקדנית הותיקה ביותר בלהקת "בת שבע" יוצרת קטע סולו פרטי, שהוא דיאלוג בין צילום וידיאו שלה בתוך חדר החזרות לבין ריקוד לייב על הבמה. מאמי, כיאה ליפנית הכי ישראלית שתוכלו אי פעם לפגוש, מתעסקת בזהות ובמרחק הכל כך קצר בין תל אביב לטוקיו ובין אזור שיבויה לרחוב אלנבי המפויח. אבודים בתל אביב – גירסת המחול. שותף ליצירה: רועי אפרת
קותימן: מוסיקה +
הפרויקט המוסיקלי החדש של קותימאן הממקסס את יו טיוב כבר זכה לחשיפה בין לאומית רחבה במיוחד. בפצ'ה הקרוב, קותי מבשל משהו ספיישל עבור הפצ'ה. לפי הריחות שבוקעים מדירתו בפלורנטין – מדובר על משהו טעים במיוחד… אגב זו לא הפעם הראשונה שקותימאן מופיע בפצ'ה – בפעם האחרונה הוא היה על הבמה על תקן של מוסיקאי בפצ'ה השלישי במספר.
http://www.thru-you.com/

ד"ר יוסי קורי: אדריכלות
במבט ראשון המבנים של ד"ר קורי נראים כהזייה אקולוגית ירוקה בלתי ממומשת, במבט שני, תוך התבוננות בשלל הפרסים בהם זכה ובתפיסת עולמו המהפכנית אך עם זו הברורה וסדורה, מבינים שמדובר באחד מהאדריכלים הירוקים הבולטים בעולם שמצליח לחשוב מחוץ לקופסה ולחממה. תציצו בלינק ותבינו על מה אנחנו מדברים
www.geotectura.com/New/geotectura.htm

רם מצא: וידאו עם תוספות
תחת השם רם מצא ניתן למצוא קליפים מרהיבים (בעיקר לג'ירפות ולשאר הזרועות המוסיקליות של חברי הלהקה), פרסומות (בעיקר לכל מיני תאגידים שהיו מתים שנזכיר את שמם כאן) והרבה מאוד ויג'איות (בעיקר לכל מי שרוצה שהעיניים שלו יהופנטו מדימויים בלתי רגילים בעליל). היצירתיות שלו עלתה שלב כאשר נתקל רם במצלמות אבטחה קטנות. באמנות כמו באמנות הוא ראה דברים שאף איש ביטחון לא ראה לפניו והבין שאת המצלמות הזעירות ניתן לחבר לכל דבר. אז הוא חיבר. לגיטרות, לתופים, לסקסופון, למיקרופונים… ובעצם לכל דבר שנמצא על אותן במות שהוא כל כך אוהב. מי שראה את התוצאה הויזואלית שנוצרה על גבי המסכים של ההופעה המיתולוגית של הג'ירפות עם דה סטריטס יודע על מה אנחנו מדברים. אח"כ ברי סחרוף, אבי לייבוביץ והאורקסטרה הענקית שלו ועוד רבים נשבו בקסם. לכבוד הפצ'ה מכין רם מופע מיוחד (הוא השביע אותנו לא לגלות פרטים, סליחה…) המשלב את כל מה שהוא יודע לעשות. ובנוסף, בסוף הפצ'ה הוא יוצא למסע ויזואלי מוסיקלי עם דיג'יי סקולמאסטר. פרטים בסוף המסמך.
: www.vimeo.com/ramatza

wedidnot גיא שועל

שועל (גיא שגיא): עיצוב גרפי
אחד המעצבים הגרפיים הבולטים בארץ (אתר מארב, המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, ארט ת"א…) וללא ספק מהמוכשרים שידענו (תציצו באימג'ים המצורפים ותהנהנו יחד עימנו), חוזר לכור מחצבתו הראשוני ויוצר מיצג המשלב גרפיקה, הדפסים, טקסט ולחישות פזיזות אך ברורות.
www.shual.com/

יונתן קונדה: ספוקן וורד
כבר כמה חודשים שאחת המילים האופנתיות והחמות ביותר הנלחשות בסצנת המוסיקה האלטרנטיבית התל אביבית היא "ספוקן וורד" – אותו שילוב חד פעמי בין שירה צרופה, ביט מוסיקלי ותוכן בלתי מתפשר. הספוקן וורד הוא אחיו האינטיליגנטי והחריף יותר של ההיפ הופ הרווח.
יונתן קונדה הוא מחלוצי הז'אנר בארץ, מצוייד בעברית-אנגלית כשפת אם, במודעות פוליטית חברתית מפותחת (חבר ההרכב "סיסטם עאלי") וביכולת בימתית נדירה (לאחרונה הצטרף כרקדן מן המניין ב "קליפה"), יכין יונתן שש דקות וארבעים שניות המכילות את כל הכישרון שלו.
http://profile.myspace.com/index.cfm?fuseaction=user.viewprofile&friendid=342199954

ד"ר עמיקי סולד: התבוננות פנימית
שילוב ייחודי של ד"ר המתמחה בניתוחי בטן, זוכה בפרסים בין לאומיים על המצאות בתחום ומוזמן חדשות לבקרים להרצאות בחו"ל ביחד עם מאסטר זן, מתרגל קונג פו כבר 25 שנה ומשורר האייקו, יכול להתקיים רק בנפשו של ד"ר עמיקי סולד. בשש דקות וארבעים יביא הד"ר לבמה את תפיסתו הבודהיסטית על רקע צילומים חודרניים במיוחד מניתוחיו השונים. התבוננות פנימית כבר אמרנו?
http://www.notes.co.il/szold/

עידו גוברין + ליאורה בלפורד- דופרס: אודיו- ויז'ואל לייב
הזוג המלכותי של עולם הסאונד הישראלי, אוצרי תערוכת הסאונד הראשונה בתולדות המדינה ואמנים מבוקשים בחו"ל, ייצרו עבור הפצ'ה קוצ'ה הקרוב, שש דקות וארבעים המאחדים בין עולם ויזואלי עשיר והזוי לבין ממלכת סאונד תואמת.
www.duprass.com/

blave פילפלד
פילפלד: איור + גרפיקה
הכוכב העולה של עולם הגרפיקה המקומי, מכין קולאז' צבעוני-פסיכדלי-חד-פעמי המסכם את כל מה שעובר לילד המוכשר הזה בראש. את היצירה תלווה מוסיקה מיוחדת של מיכאל כהן (50% מכהן@מושון).
שותף ליצירה: מיכאל כהן
http://pilpeled.com

דידי ורדי: ג'אנקיונר / בונה מכונות מופלאות ובלתי שימושיות
סבא ג'פטו המודרני, הפועל ממחסן ההפתעות המופלא שלו בראשון לציון, יציג על הבמה מוכנות מופלאות וענקיות, כולן על טהרת הג'אנק ונטולת תכלית של ממש. הופעה כובשת, מצחיקה ובעיקר מעוררת השראה של מי שויתר על כל העניין המיותר הזה של "התבגרות".
http://www.youtube.com/watch?v=bfFfOGJq3jE&feature=related

ומיד בתום התוכן הבימתי
ייפגשו על "הדשא" שמחוץ להאנגר 11, עופר טל (די ג'יי "סקולמאסטר") ורם מצא על במה אחת. רם יחבר את עופר ל 8 מצלמות שיתעדו כל שניה ממעשיו, ימקססו ויקרין לייב על הקיר הגדול בכניסה להאנגר. סקולמאסטר יינגן סט על טהרת הוינילים בלבד, פרי פעולת אספנות ונבירה בלתי מתפשרת של כל מה ששחור ומרקיד.

לו"ז
19:00 פתיחת דלתות והקדמה טקסטואלית – הסופר והמשורר – אודי שרבני
זה הזמן לעיין בדוכן בסטרבות
20:20 – פצ'ה קוצ'ה לייב על הבמה
21:30 – רם מצא + סקולמאסטר במפגש ויזואלי מוסיקלי חד פעמי.
זה הזמן לעבור שוב ליד הדוכן ולרקוד עם חוברות קומיקס.

יום רביעי, 1/4/09,
האנגר 11 נמל ת"א

דברים נוספים

12 במרץ, 2009

דרוש כאן טקסט!

All ORM operations require a Session and an engine. All non-ORM SQL operations require an engine. (Strictly speaking, they can use a connection instead, but that's beyond the scope of this tutorial.) You can either pass the engine as the bind= argument to every SQLAlchemy method that does an actual database query, or bind the engine to a session or metadata. This tutorial recommends binding the session because that is the most flexible, as shown in the "Multiple Engines" section above.

It's also possible to bind a metadata to an engine using the MetaData(engine) syntax, or to change its binding with metadata.bind = engine. This would allow you to do autoloading without the autoload_with argument, and certain SQL operations without specifying an engine or session. Bound metadata was common in earlier versions of SQLAlchemy but is no longer recommended for beginners because it can cause unexpected behavior when ORM and non-ORM operations are mixed.

Don't confuse SQLAlchemy sessions and Pylons sessions; they're two different things! The session object used in controllers (pylons.session) is an industry standard used in web applications to maintain state between web requests by the same user. SQLAlchemy's session is an object that synchronizes ORM objects in memory with their corresponding records in the database.

השקת האתר

12 במרץ, 2009

האתר הולך ומתגבש
צוות היוצרים גיא רום ושחר זיו ישובים וגוזרים הטמלים, שזה בערך כמו שיעור יצירה בגן רק קצת יותר מסובך. התוצאה המהממת פרושה לפניכם.
בינתיים אני מבלה בפריז.
למען האמת אני לא סתם מבלה אני מדדה בשדרות רחבות ידיים בין פסטיבל ספרים להוצאות פריזאיות ומקדמת קומיקס ישראלי.
נטלי לוין, מושלת חיפה והצפון, ממלאת את מקומי ונוסעת עם הבסטה הניידת לאירועים בחיפה ובתל אביב. הבסטה לא מפסיקה לעבוד לרגע. לאירועי בסטרבות הקרובים (קישור)

האתר החדש נפלא אך בסטרבות הוא לפני הכל בסטה, שולחן מתקפל וספרים בארגזים בבגז' של מכונית מרופטת. הבסטרבותמוביל.
מחודש אפריל, אז כמעט תמלא שנה לבסטרבות ועבדתכם הנאמנה תחזור לארץ, בסטרבות מתכנן לקרוע את הארץ ואת הרשת.
יהיו המון אירועים בועטים, כתבות קיצוניות, וספרים חדשים. בסטרבות יפתח מחלקת מוזיקה ובעזרתו האדיבה של איתמר מאוגנדה יביא לכם כל שבוע טעימה מוזיקלית מרעננת.
יהיה רוק'נרול, אבל בורוד. (תחשבו על אקדחי המין פוגשים את אדית פיאף)